1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים, שניתנה על ידי ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד המועצה המקומית אבן יהודה (להלן: "ועדת הערר"), ביום 29.7.2010, במסגרת נדחו שתי בקשותיו של המבקש. האחת, לפסול עצמה מלדון בערר והשנייה, להרשות לו לעיין בתיק הערר ולצלם את פרוטוקול הדיון המקורי. הערר נושא החלטת הביניים וערעור זה מקורם בחיובו של המבקש בארנונה בגין נכס הידוע כחלקה 13 בגוש 8016, אשר נבנה כמבנה תעשייה באיזור התעשייה ביישוב אבן יהודה (להלן: "הנכס").
הסוגיה שהועלתה בפני ועדת הערר היא האם בנייתו של הנכס הסתיימה והוא ראוי היה לשימוש בעת חיובו בארנונה.
העובדות הדרושות לעניין:
2. המבקש היה הבעלים של הנכס. בשנת 2007 הוא נדרש לשלם ארנונה בגינו, על אף שלטענתו הבנייה בנכס לא הושלמה, והוא אינו ראוי לשימוש.
3. ביום 16.2.2007 הוגשה השגה שנדחתה.
4. ביום 30.5.2007 הוגש ערר.
על פי חוק, תשובה לערר הייתה אמורה להימסר תוך 30 יום, אולם נטען כי במשך 3 שנים לא ניתן פס"ד על ידי ועדת הערר, על אף בקשות חוזרות ונישנות מצד המבקש. בעוד הערר תלוי ועומד הוגשה על ידי המבקש תביעה כספית כנגד המועצה בבית המשפט זה, במסגרתה נתבקשו, בין היתר, השבת כספי הארנונה ששולמו על ידו, לאור טענתו, כי חויב בתשלום ארנונה על אף שבניית הנכס לא הושלמה. בסמוך להגשת התביעה הכספית, זומן המבקש לדיון בועדת ערר.
5. עם מכירת הנכס לצד ג', בסכום של למעלה מ- 7 מיליון ש"ח, נדרש המבקש, כתנאי לקבלת אישור מהמשיבה לטאבו, לשלם את כל חובותיו, ובכללם חובות ארנונה. מסי הארנונה שולמו, על אף שהוא סבור כי המועצה אינה זכאית להם.
6. במסגרת הדיון בועדת הערר, נתקבלה ביום 29.7.10 החלטת ביניים, בהיעדר הצדדים, בה נדחו בקשות המבקש לעיון וצילום המסמכים הנמצאים בתיק הערר, נדחתה הבקשה ל צילום הפרוטוקול המקורי מיום 2.3.10 לפני שנעלם ושוכתב, וכן נדחתה והבקשה לפסילת ועדת הערר מלדון בערר.
טענות המבקש
7. התנהלות הועדה אינה כדין שעה שאסרה על בדיקת תיק ועדת הערר וצילומו, המוחזק בידי המשיב, ואשר נעלמו ממנו מסמכים שהוגשו על ידו לוועדה, ושעליהם הסתמך בערר.
8. עוד טוען המבקש ,כי התנהלות ועדת הערר אינה כדין שעה שנאסר עליו לצלם את פרוטוקול הדיון המקורי מיום 2.3.10 לצורך השוואתו עם הפרוטוקול ששוכתב על ידי ב"כ המשיב, כחודש וחצי לאחר שנערך הפרוטוקול המקורי. נטען כי בפרוטוקול ששוכתב הושמטו טענות שנטענו והחלטות שניתנו במהלך הדיון. המבקש טוען כי ב"כ המשיב התנגדה לבקשותיו וטענה כי "הדברים אינם זכורים לה". טענה נוספת בעניין זה הינה כי הוועדה נהגה שלא כדין שעה שהעלימה פרוטוקול מקורי והחליפה אותו באחד משוכתב, דבר שנעשה ללא ידיעת המבקש ולמרות התנגדותו לכך שב"כ המשיב תרשום הפרוטוקול,. לטענת המבקש, יש בהתנהלות הוועדה כדי להצביע על מעשים פסולים ועל התעלמות מכללי צדק. יש בהתנהלות ועדת הערר כדי פגיעה בהוראות חוק, והפיכת הדיון לאחיזת עיניים.
9. עוד מוסיף המבקש וטוען כי הוועדה פסולה מלדון בערר בשל ניגוד אינטרסים הנובע מיריבות אישית בין המבקש לחברי הוועדה, בגין תביעת לשון הרע המתנהלת בביהמ"ש השלום בפ"ת, נגד אחד מחברי ועדת הערר.
10. המבקש טוען כי מתקיים משוא פנים כלפיו, בהתנהלות, המעשים וההחלטות של הוועדה, וכי הוועדה חרצה את דינו עוד בטרם הובאו ראיותיו ועדויותיו, ותוך חשש ממשי להטיית משפט, שעה שאחד מחברי הועדה, בעודו דן בערר, פנה בבקשה לב"כ המועצה שתטפל בעניין אישי שלו, וסוכם ביניהם כי הוא יפנה אליה במשרדה להשלמת הפרטים. עוד עולה טענה כי יש לפסול את ועדת הערר מאחר שניהלה דיון בנוכחות כל הצדדים המעורבים למעט המבקש ובא כוחו שנתבקשו לצאת מן החדר.
תגובת המשיב
11. המשיב טוען כי מטרת הערעור לגרום להפסקה ושיהוי בבירור הערר, לשם הפעלת לחץ על המועצה המקומית במסגרת התביעה הכספית המתנהלת, ובמטרה לקדם את התביעה על פני הערר וההכרעה בו בסוגיית הארנונה.
עוד עולה טענה באשר ל"סחבת" בה נוקט המבקש, כפי שאף עולה מהחלטת ועדת הערר, שעה שהדיון מתעכב עקב בקשות המבקש לפסילת מותבים בוועדה, וחילופי מותב.
12. עוד נטען כי באמצעות התנהלות במסגרת תביעות כנגד המועצה, מנסה המבקש להשית את כישלונותיו ומחדליו הכלכליים, שעה שלנכס, לא הייתה ככל הנראה כדאיות כלכלית, לשם מיצוי כל זכויות הבנייה, ולא היה טעם בהקמת מבנה כה גדול. מדובר במבנה אשר קיבל "טופס 4" ומכאן שהושתו עליו תשלומי ארנונה. עובר למתן טופס 4 הגיש המבקש בקשה לחיבור הבניין למים, חשמל וטלפון, והצהיר במסגרת הבקשה כי המבנה ראוי לשימוש והושלמו בו כל המערכות.
המשיב מוסיף וטוען כי זו לא פעם ראשונה שהמבקש מנסה לחמוק מתשלום אגרות, היטלי פיתוח וארנונה, ואין זו פעם ראשונה שמעוקלים חשבונותיו. מפנים לפס"ד שניתן בעת"מ 97/08 גור בן ציון נ' כפר תבור, שם נדחתה העתירה.